<h1>סמ"ק מצוריך סימן רנ"ח</h1>
<h2>דף טז:</h2>
ואין מקבלין צאן ברזלא) היכא דמקבל המקבל עליו אונסא וזולא אבל אם הנותן מקבל האונס מותרב). א) ולאו דווקא צאן אלא נכסים העומדים כברזל דקבועים ואינם נפסדים שמקבל עליו אחריות שאם נפסדים או נמכרים מידו מחזירין משלו, לשון ריב"ן פרק איזהו נשך. ב) אבל בקבלת זולא בלבד אין די. וכיצד הוא צאן ברזל הרי שהיה לו מאה צאן וקבלם ממנו להטפל בהן ויהיו הגיזות והולדות והחלב לאמצע עד זמן אחד (כגון) [כמו] שהתנו ביניהם ואם מתו או הוזלו הצאן הרי המקבל משלם דמיהן כמו שאמ' שם דמקבל עליו אונסא וזולא הרי זה אסור שהרי בעל הצאן קרוב לשכר ורחוק להפסיד פירש רש"י מפני שזה אבק רבית ור"ת פירש שזה כריבית של תורה, ל' ס"ג (עיין תוספות ד"ה אין) — הגה"ה, דפי' דמתניתין מיירי בריבית של תורה שפסק לו דמים על הצאן ק' צאן בק' דינרין וגם פסק לו דמים בשביל השבח שיתן לו סלע לשנה בין יהיה השבח יותר בין יהיה פחות דריבית גמור הוא דהוי כמלוה ק' דינרין בסלע לשנה, לשון תוס' (שם). ראובן שהיה לו סחורה ושמאה לשמעון בק' זקו' שיתן לו שמעון י' זקוק לשנה וכל הריוח שמרויח שמעון מאותה סחורה ובדמיה יחלקו בשוה ואם יוזל או יפסיד יתן לו לשמעון י' זקוק דבר זה אסור דתנ' אין מקבלין צאן ברזל מישראל ואם ראובן מקבל עליו זולא מותר אף בלא אבידה ומתה, עכ"ל פסקי אבן הראשה, וכן מוכח בירושלמי (פ"ה ה"ז) שאומר איזהו צאן ברזל אמר ליה האך הרי מאה צאן עשויות עליך בק' דינר ולדן וגיזתן וחלבן שלך ואם מתו חייב אתה באחריותן ואתה מעלה לי סלע מכל אחת ואחת באחרונה משלך הרי זה אסור, עכ"ל ס"ג.
